חפש בבלוג זה

יום שלישי, 18 בפברואר 2014

life lately (זרם תודעה מבואס לשעת לילה לא-כל-כך מאוחרת)

לאחרונה, הם נראו בערך ככה:


עם קפה במקום סיגריות ואלקה-זלצר, אבץ וברזל במקום כדורי מרץ ועדשות מגע במקום טיפות עיניים, אבל חוץ מזה אותו הדבר. טוב, זה אולי רחוק מאוד מהמקור - אני אנסה להסביר: קמתי מדי בוקר בתחושה עזה שאין לי מושג איך לסחוב את היום הזה. חוץ מזה, שמעתי מלא מוזיקה קלאסית והייתי נוירוטית נורא.

בתחילת תקופת המבחנים, כשעוד היה לי קצת זמן, ראיתי (בפעם המי-יודע-כמה) את "כל הג'אז הזה". אני מאוד אוהבת את הסרט הזה, למרות (ואולי בגלל) שהוא קצת לא קוהורנטי, גדוש מאוד ומעט מדכא (וגם בגלל שקטעי הריקוד שם מעולים). כשהעמקתי לתוך תקופת הבחינות, כשהמבחנים כבר טיפסו אחד על השני ועל העצבים שלי, אמרתי לעצמי בכל בוקר "איטס שואו טיים!" והרגשתי שחוקה לפחות כמו ג'ו גידיאון.

קיבלתי ציונים ממש טובים. הוכחה לתיאוריית "ג'ורג' ההפוך" ע"ש ג'ורג' קונסטנזה - ברגע שאומרים שלא רוצים משהו, הוא מתאפשר (למשל - כשמכריזים שלא מעוניינים להיות פסיכולוגים קליניים, הציונים מרקיעים שחקים). 


ולמרות זאת התחושה שלי היא בעיקר רדופה. משהו בסגנון - תעצרו הכל, אני רוצה לרדת! רק נגמרו המבחנים וכבר התחיל הסמסטר (ליטרלי - המבחן האחרון היה ביום הראשון של סמסטר ב') ואין לי שניה לנשום. גיל 24.5 לא אמור להיות הזמן שבו אפשר לפרוק עול וליהנות מהחיים בלי לדפוק חשבון?

הבוקר קראתי את הפוסט הזה: http://blogs.haaretz.co.il/sivanklingbail/6327/ בבלוג "365 ימים" באתר "הארץ". אני ממש אוהבת את הבלוג הזה, אבל הפוסט הנוכחי גרם לי להרגיש שאם ככה המשחק ממשיך גם בעתיד, אני לא בטוחה שאני רוצה להשתתף בו.

ולסיום, עוד קטע מתוך "כל הג'אז הזה", סתם כי זה כיף. מתה על חותלות, בגדי גוף וסרטים שנפתחים באודישנים:




10 תגובות:

ענבל אמר/ה...

הבעיות בחיים מתחילות כשיש לך ציפיות מהם.
חברה שלי אמרה לי פעם שהכל התחיל להיות ממש בסדר אצלה כשהיא הפסיקה לצפות מעצמה להיות מאושרת ומהחיים לספק את הסחורה.
ועוד משהו שלמדתי ממנה זה שלא חייבים להיות בהכל 100 אחוז, מספיק לתת 70 בכל מקום כי הכל ימשיך לעבוד גם ככה (גם אני צריכה להזכיר לעצמי שבלונג ראן אין לי שום עדיפות על מישהו שקיבל פחות מ-80 במבחן, זה לא שהחיים שלי יראו אחרת משלו, כלומר כן, אבל לא בגלל זה).
:)

marjorie morningstar אמר/ה...

פסיכולוגית אחת שהלכתי אליה פעם אמרה לי דברים דומים. כלומר - לא אמרה שצריך להוריד ציפיות, אבל כן אמרה שלא חייבים להיות 100% בכל מקום. לכאורה זו תובנה בנאלית, אבל מבחינתי היא ממש לא.

אני יודעת שבטווח הרחוק ציון במבחן בשקרכלשהו כנראה לא ישפיע על חיי, אבל בתקופות מותשות במיוחד נוטה לחשוב בצורה "אפקט פרפר"ית, כאילו כל דבר מניע התרחשויות עתידיות.

אנונימי אמר/ה...

אפקט הפרפר בהחלט עובד, אבל לאו דווקא בכיוון שאנחנו חושבים :-)

marjorie morningstar אמר/ה...

בטוח שלא בכיוון שאנחנו חושבים. אם הייתי יודעת מה הכיוון שלו, כנראה שלא הייתי עובדת במשרד מעופש בצד הלא נכון של האיילון.

nona אמר/ה...

אני רק יכולה להזדהות איתך. אני מרגישה שלכל דבר שקורה יש השפעות מרחיקות לכת על המשך חיי.

(והתגעגעתי!)

marjorie morningstar אמר/ה...

גם אני, נעל'ה. פשוט אין לי זמן(!). המבחנים נגמרו, הסמסטר התחיל, ואני מוצאת את עצמי לומדת PYTHON עד 11 בלילה :(

דולורס והענבים אמר/ה...

גם אני ממש אוהבת את הבלוג הזה! למה הפוסט ההוא דיכא אותך!!! אני התמלאתי קנאה צרופה וטהורה למקרא הפוסט. עבודה כזאת שמתחילה ב-08:15 ומסתיימת ב15:20???? אין דברים כאלה! ועוד לא צריך לחזור לעבוד אחר כך מהבית?!! ערב חופשי והיא הולכת ליוגה ושותה יין??. קנאה.

Very Big Glasses אמר/ה...

אני חווה את ההרגשה הזאת בערך יום כן ויום לא.
הבלוג 365 ימים פשוט מקסים, תודה שסיפרת עליו. חשבתי בעקבות הפוסט בעיקר על זה שילדים זה פשוט נאחס.

OceanWind אמר/ה...

תודה על השיתוף של הבלוג 365 ימים לא ידעתי עליו לפני. כתבות מהסוג הזה מאוד מסוכנות כי כשיודעים את האמת איך החיים יראו אחרי לידת ילדים זה מעביר כל חשק לצאצאים. אני עדיין מחכה ליום שארגיש שאני ממש רוצה ילד אבל איפשהו במעמקי ליבי אני מפחדת שזה לא יקרה ואז אני מתבאסת מאנוכיות של עצמי.

marjorie morningstar אמר/ה...

דולורס, הוא היה מדכא כי למרות כל היין והיוגה, הבחורה פשוט הרגישה לי רדופה.

מאיה - אני חשבתי שבעלה הוא פשוט נאחס.

oceanwind - זה הכי בסדר, ממש לא אנוכי. חתמת איפשהו על חוזה שבו התחייבת להביא צאצאים לעולם? i think not.

עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...