חפש בבלוג זה

יום רביעי, 7 ביולי 2010

מתסכוליה של מחוסרת סיבולת לב ריאה

שאלה שיכלה להיות היפותטית:
מה אני אמורה להסיק משיעור ספינינג בו המדריכה הנמרצת לא יושבת ולו לרגע על האופניים?

א. ספינינג זה לא מרזה. צווחות במדונה, כן.
ב. היא עשתה כלכך הרבה ספינינג בימים האחרונים שכבר כואב לה התחת
ג. אחרי שנים של ספינינג, אתה מתקדם לדרגה בכירה יותר בה אתה יכול סתם לקפץ בחדר ולהפריע לנחותים ממך לדווש.
(משהו צבאי כזה, כמו קצין לעומת מש"ק. לא שיש לי הבנה רבה בתחום, כן?)

אחרי השיעור הראשון, כבר חשבתי שאיכשהו-באורח מיראקילי לחלוטין- אני בכושר. כנראה שסתם חילטרתי שם. הבלתי-מדוושת קרעה אותי היום, מה קרעה.

ועוד משהו- אני שוקלת לצאת במסע פומבי לשיפור המוזיקה המתנגנת בספינונים.
למה היא חייבת לנוע בין גרסאות הדאנס של TICK-TOCK לבין חפירות טראנס מהניינטיז? (וואלה, לא בא לי לשמוע אופנועים עושים חראקות תוך כדי הזעת נשמתי למוות)
אני מבינה את הצורך באלקטרוני, אבל מה עם קצת פאטבוי סלים, פרודיג'י, חומר טיפה נגיש (וכיפי) יותר?

והוא אפילו מדווש

נזכרתי בעוד תובנה חשובה: היתרון האמיתי של ספינינג, מלבד רגליים חטובות ותחת מוצק, הוא האפשרות ללמוד להעריך מחדש את הזמן. כל דקה היא עולם ומלואו ("איזה כיף! שלושים שניות מנוחה!"- TRUE STORY)

3 תגובות:

בלוג אופנה - Blonde Bleach אמר/ה...

אני צריכה עוד דרייב לדבר הזה!אני רוצה תחת מוצק!באיזה מכון מוכרים אותו?

(יופי של בלוג!)

marjorie morningstar אמר/ה...

קודם כל תודה,
ותחת מוצק עוד אין לי, עובדים על זה-אני רק בשיעור השני אחרי הפסקה נורא ממושכת (ולכן הקוטראיי).

אנה פינקלשטיין © אמר/ה...

אהבתי את הטעם המוסיקלי שלך!

עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...