יש לי איזו חיבה בלתי מוסברת למרכזי ערים, ואני לא מדברת רק על השדרות ההומות של ת"א או סמטאות ירושלים. גם רחוב אחוזה ברעננה, הרצל ברחובות או סוקולוב ברמה"ש (לכל עיר יש את הציר שלה..) לחלוטין מרתקים אותי.
זה ספציפית ביאליק-שטראסה הידוע, בר"ג עיר האורות.
כנראה כי אני הרבה בדרכים, ורחובות ראשיים-אך-קרתניים נוסכים בי מין תחושת ביתיות כזאת. מוזר. (אני בכלל לא גדלתי בעיר)
ובמעבר חד- אתמול הייתי בפגישה באזור מנחם בגין, ואיכשהו מצאתי את עצמי צועדת רגלית מדרום מנחם בגין עד הבית (צפון אבן גבירול)
זה אפילו לא היה מסלול ווינדו-שופינג קלאסי (בכל זאת, הלכתי מלא על אלנבי המפוייח), אבל נכנסתי לחנות יד שנייה סופר-מגניבה בלבונטין. כבר מזמן הבנתי שאין סיכוי למצוא פריט ייחודי באמת בחנויות רגילות, אבל הבעיה שלי עם כל טרפת הוינטאג' הזאת היא המידות- הכל פשוט ענק למטר שישים שלי..
זה אולי לא מגניב בעליל מצדי, אבל מבאס אותי לשפץ שמלה אחרי שקניתי אותה. אני מתקשה לדחות סיפוקים.
(אז באמת-לא קניתי כלום)
יצא לי גם להיות אתמול בקינג ג'ורג' שברחוב קינג ג'ורג',ספק מסעדה-ספק בר, שמתיימר להגיש מנות זולות ואיכותיות.
מעולם לא חיבבתי את המקום, ואתמול סוף סוף הבנתי מה הבעיה שלי. הריח. יש שם ריח מעופש ממש... אני לא מצליחה להבין איך נשאר לסועדים תיאבון כשהם יושבים שם וטובלים בארומה הטחבית הזו.
וזה המקום. מזל- או חבל שריח לא עובר את המדיום הזה. כנראה שעבור פסטה ב25 ש"ח, מוכנים לסבול הכל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה