חפש בבלוג זה

יום ראשון, 29 במאי 2011

have a drink on me

נראה שהמקום הזה ששמו מרג'ורי מורנינגסטאר הפך באחרונה לאסופת ביקורת מסעדות. גם היום תהיה אחת (וחצי?), אני מתרצת את העניין בכך שזו תקופה שאני מרגישה קצת ריקה מתוכן מבפנים ולכן כותבת על דברים שבחוץ. אלגוריה קצת מטופשת, אני מקווה שהבנתם.

אז בסוף השבוע הגעתי בפורום משפחתי לא קטן אל נובה ג'ויה ברמה"ח, כדי לציין אירוע משמח. לקחתי על עצמי את בחירת המקום והזמנת השולחן, בגלל חיבתי היתרה לאתרי אוכל וביקורות והזמן הפנוי הרב שיש לי לאחרונה.
מסיבות השמורות במערכת, ניגשתי למלאכת ההזמנה רק בחמישי בערב. לשמונה אנשים, בשישי. לא פלא שזו היתה משימה מאתגרת ומורטת עצבים, ושכל מלצרית אדיבה שענתה לי עברה תוך 5 שניות בקירוב למוד "פחחחח".
(הרגשתי כמו בסצנה מתוך דינר-ראש, למי שראה. ומי שלא ראה - כדאי. סרט חמוד וכיפי)

בסופו של דבר הסניף הרמת-חיילי של נובה ג'ויה ניאות לקבל אותנו בשישי בערב. אני מודה שקצת חששתי. אמנם קיבלתי המלצה על המקום, אבל התפריט שלהם רחב יריעה בצורה יוצאת דופן ועלה החשש שהם מתאמצים יותר מדי אך מחפפים בביצוע.
במבחן התוצאה היה פשוט מצוין. אנחנו משפחה עם דרישות שונות ומשונות (אלרגיה ללקטוז, סמי-צמחונות, פוביה מפחמימות - זו אני כמובן..) וכל אחד משמונת המופלאים מצא מנה שערבה לחכו. המסעדה היתה עמוסה מאוד, ובכל זאת לא היה רועש מדי והאוירה היתה נעימה מאוד.

2 נקודות לשיפור: איזו מסעדה איטלקית מסרבת להגיש אפוגטו? וגם - התפריט באתר ממש לא סימפטי. זה פורמט פלאש לדעתי או משהו אולדסקול בסגנון, שמקשה על הקריאה ומכביד על הדפדפן.

לא נשמע כדבר הזה. צלם בהיכל.


הבטחתי עוד חצי ביקורת. הסניף התל אביבי של האוגנדה, שהוא במקור פאב\חנות תקליטים\מועדון הופעות ירושלמי, הוא קלישאת הקלישאות על מקום של היפסטרים.
הוא עונה על כל הקריטריונים:

  • ברמן אנטיפט- צ'ק
  • מיקום אקזוטי ועלום שם - צ'ק
  • בירת כוסיות בהירה מסוג שאף אחד לא מכיר - צ'ק (והיא אפילו לא זולה שם!)
  • הרבה אג'נדה - כמובן.

ועוד מילה וחצי על מוזיקה- איך ייתכן שבאוזן השלישית, מעוז המוזיקה באשר היא, אין אלבום בסיסי כמו באק אין בלאק של AC\DC? ואיך יכול להיות שהמלאי היחיד שעומד לרשותם הוא התצוגה? ממש מוזר שאין להם מחסן. בביקור מזדמן בסוף השבוע הרגשתי כמו בסוף עונה בסטודיו פאשה ("לא מאמי, מה שעל המדפים זה מה שיש", מינוס המאמי כמובן)



וגם - זוכרים את הנעליים המהממות שלי מאייצ'אנדאם? אז זהו, שלצעוד איתן יום שלם זה כבר מאתגר מדי. אני חוזרת לסורי, החלטתי לקנות גם הקיץ זוג פליפ-פלופס עב פלטפורמה שישמש אותי לשעות הליכה ממושכות על מדרכות ת"א. אולי אפילו אקנה את אחד הזוגות הפרחיים שתמיד מוכרים בדיזנגוף (ג'וסי קוטור\אמריקן איגל) וארגיש כמו ג'אפ אמיתית.


אין תגובות:

עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...