שקט מפתיע, האמת. ציפיתי למבול יצירתיות שיסחוף את שלל הבלוגים האהובים עלי, אבל נראה שהתקלה המעצבנת להחריד שהייתה כאן קצת מדכאת את בלוטות הכתיבה.
אחרי 20 דקות בהן גם אני משוטטת ביוטיוב בניסיון למצוא השראה, המשפט האחרון נראה מיותר קצת.
בכל מקרה - סופ"ש בסימן אוכל. כלומר, בבית בקושי ויש - אבל כן היינו במסעדה ואפילו במקום שמעולם לא ביקרתי בעבר.
הנדון: רונימוטי ברמת החיל. בשנים האחרונות יצא לי להתקל בשלל ביקורות על המקום, שהיו מעורבות ביותר ובכל זאת עוררו את סקרנותי. אני גאה לומר שיצאתי מעורבת לחלוטין, אולי בפעם הראשונה אני מסכימה בפה מלא עם רשמים של אחרים.
יש המון נקודות לחיוב - המקום נעים ומזמין (למרות המיקום ההייטקיסטי התחושה בפנים חמימה מצד אחד, וטיפטיפה פנסית מן הצד השני), השירות מאוד מוצלח, והם מגישים סלסלת מאפים שווה במיוחד+שמ"ז וממרח עגבניות מיובשות על חשבון הבית, עם רפיל. מעט מאוד מסעדות בתל אביב מפגינות נדיבות כזאת.
עוד דברים טובים: הפסטה מצוינת והבשרים רכים ונימוחים (מתנצלת מראש על הפלצנות. זו ביקורת מסעדה, כנראה שאי אפשר בלי).
אבל - הניוקי שהגיעו עם מניפת הסינטה היו מוזרים נורא ולא מוצלחים. אולי אלה ניוקי א-לה רומאנה, שהם אפויים ולא מבושלים, לא טרחתי לברר. מה שהגיע בצלחת היה קשה קצת, אפוי מדי ועם מרקם דחוס מאוד.
גם הכרישה המאודה שהגיעה עם המולים היתה לא מוצלחת. השתמשו גם בחלקים הירוקים והסיביים מאוד שלה, והתוצאה - בהתאם. כמו לאכול דשא בחמאה..
אני לא יודעת אם מדובר בפקשושים. יכול להיות שאני והשף פשוט לא חולקים את אותו עולם מושגים קולינרי. נראה לי תמוה שבמקום כלכך מוקפד, מגישים מנות מוזרות שמעוררות איזו הרמת גבה, לצד מנות מצוינות בלי שום ויכוח.
ועוד בענייני אוכל - מחר אני והחבר מסיימים לראות את הסופרנוס. בגלל שמדובר במאורע חגיגי, החלטתי לציין אותו בטוטאליות ולהכין זיטי (לזכרה של קארן בקליירי תנצב"ה), ועוד כמה קשקושים איטלקיים.
(בכל מקרה, בלי ספוילרים בבקשה!)
אחרי 20 דקות בהן גם אני משוטטת ביוטיוב בניסיון למצוא השראה, המשפט האחרון נראה מיותר קצת.
בכל מקרה - סופ"ש בסימן אוכל. כלומר, בבית בקושי ויש - אבל כן היינו במסעדה ואפילו במקום שמעולם לא ביקרתי בעבר.
הנדון: רונימוטי ברמת החיל. בשנים האחרונות יצא לי להתקל בשלל ביקורות על המקום, שהיו מעורבות ביותר ובכל זאת עוררו את סקרנותי. אני גאה לומר שיצאתי מעורבת לחלוטין, אולי בפעם הראשונה אני מסכימה בפה מלא עם רשמים של אחרים.
יש המון נקודות לחיוב - המקום נעים ומזמין (למרות המיקום ההייטקיסטי התחושה בפנים חמימה מצד אחד, וטיפטיפה פנסית מן הצד השני), השירות מאוד מוצלח, והם מגישים סלסלת מאפים שווה במיוחד+שמ"ז וממרח עגבניות מיובשות על חשבון הבית, עם רפיל. מעט מאוד מסעדות בתל אביב מפגינות נדיבות כזאת.
עוד דברים טובים: הפסטה מצוינת והבשרים רכים ונימוחים (מתנצלת מראש על הפלצנות. זו ביקורת מסעדה, כנראה שאי אפשר בלי).
אבל - הניוקי שהגיעו עם מניפת הסינטה היו מוזרים נורא ולא מוצלחים. אולי אלה ניוקי א-לה רומאנה, שהם אפויים ולא מבושלים, לא טרחתי לברר. מה שהגיע בצלחת היה קשה קצת, אפוי מדי ועם מרקם דחוס מאוד.
גם הכרישה המאודה שהגיעה עם המולים היתה לא מוצלחת. השתמשו גם בחלקים הירוקים והסיביים מאוד שלה, והתוצאה - בהתאם. כמו לאכול דשא בחמאה..
אני לא יודעת אם מדובר בפקשושים. יכול להיות שאני והשף פשוט לא חולקים את אותו עולם מושגים קולינרי. נראה לי תמוה שבמקום כלכך מוקפד, מגישים מנות מוזרות שמעוררות איזו הרמת גבה, לצד מנות מצוינות בלי שום ויכוח.
ועוד בענייני אוכל - מחר אני והחבר מסיימים לראות את הסופרנוס. בגלל שמדובר במאורע חגיגי, החלטתי לציין אותו בטוטאליות ולהכין זיטי (לזכרה של קארן בקליירי תנצב"ה), ועוד כמה קשקושים איטלקיים.
(בכל מקרה, בלי ספוילרים בבקשה!)
תגובה 1:
חייבת לציין שלא שמעתי על המסעדה, אולי כי זה ברמת החי"ל. נשמע מעניין ומסקרן לבקר בה.
לגבי הניוקי, הניוקי "הרגיל" שמגישים לרב עשוי מתפוחי אדמה ואילו ניוקי א-לה רומאנה עשוי מסולת ובאמת נהוג לאפות אותו. אולי בגלל זה המרקם השונה שהרגשתם והאמת, שמדובר בשני דברים שונים מאוד האחד מהשני, שמה שמחבר בניהם הוא השם, אולי. אז זה דווקא משהו ששווה לבדוק לפני שמזמינים [אם לא מציינים בתפריט, שזה נראה לי בגדר החובה], כדי לא להתאכזב.
מחכה לראות תמונות של הזיטי!
הוסף רשומת תגובה